האגדה מספרת על שבט אחד, שבו כל לילה לפני הזריחה היו מעלים קורבן אדם לאל השמש, שאם לא כן – חשבו בני השבט – השמש לא תזרח. שבט כזה כנראה היה קיים רק בסרטים, אבל לאמונה המוזרה שמיוחסת לו דווקא יש מקבילה ממשית מאוד בעולם המודרני (וכאן, בישראל, במיוחד). אנשים רבים מאמינים באמת ובתמים שהם חייבים את חייהם ואת קיומם לצבא של המדינה שבגבולותיה הם שוהים, ומוכנים להקריב לא מעט – משאבים ציבוריים, זמן מחייהם הפרטיים, אפילו את החיים עצמם, שלהם ושל אחרים – על מזבח האמונה הזו. האם יש באמונה זו ממש? הדיון שלנו יעסוק בשאלות הללו: האם ייתכנו חיים ללא צבא? עולם ללא צבאות? חברה בלי צבא (אפילו פה, במזרח התיכון)? איזו הצדקה מוסרית יכולה להיות, אם בכלל יכולה להיות, לקיומם של צבאות? ואיך, בעולם בלי מלחמות, לא נמות משיעמום?