שוו לנגד עיניכם יום בישראל ללא מקצועות הטיפול (care professions): ללא מטפלות משפחתונים או סייעות בגני הילדים ובחינוך המיוחד; ללא עובדות סוציאליות או מדריכות בפנימיות לנוער בסיכון; ללא עובדות הסועדות את הקשישים ובעלי המוגבלויות בביתם או מדריכות התעסוקה המפעילות אותם בבתי האבות; ללא מדריכות השיקום המלוות את פגועי הנפש בהשתלבותם בקהילה; ללא אחיות, קלינאיות, פסיכולוגיות ורבות אחרות. כיצד נראה היה יומכם בהעדר מסגרות לילדים ולקשישים? מה היה עולה בגורלם של חלקיה הפגיעים יותר של החברה - בעלי המוגבלויות הפיזיות, הנזקקים ופגועי הנפש? ומה היו ההשלכות הכלכליות של העדר טיפול על החברה כולה?

• לקריאת המסמך המלא

מקצועות הטיפול - מקסימום אחריות לצד מינימום הערכה

מקצועות הטיפול השונים - בין אם הם מוגדרים כפרופסיה ודורשים השכלה גבוהה, ובין אם לאו - דורשים אחריות רבה, על חייהם, שלומם, חינוכם ורווחתם של מטופלים. קיומם של מקצועות הטיפול הוא המאפשר לנו להתקיים כחברה מתפקדת, ומאפשר צמצום מסוים בפערים החברתיים.

למרות זאת, מקצועות הטיפול, כמו רוב המקצועות בעלי ייצוג יתר של נשים ביחס לחלקן באוכלוסיה סובלים, לצד שכר נמוך, גם מהפחתת ערך (devaluing). מבחינה חברתית ותרבותית מקצועות אלה נתפסים כדורשים כישורים מוגבלים וכברי החלפה בקלות, וההכרה בערכן לחברה הוא מינימאלי.

כפי שמתארות נוגה בוזגלו-דגן ויעל חסון בדוח "מחיר הטיפול" של פורום נשים לתקציב הוגן ומרכז אדוה הנכלל בחוברת זו, תפיסות אלו קשורות קשר הדוק לערך המיוחס לתפקידיהן הביתיים המסורתיים של נשים, ולהפרדה בין הספירות הביתיות והציבוריות. לצד הפחתת הערך של מקצועות הטיפול, מוסכמות חברתיות מייחסות להם ולשירות שניתן בהם ערך אינטרינזי, שאינו קשור לשוק.

במילים אחרות, התפיסה החברתית היא כי התגמול לנשים העוסקות במקצועות אלו אינו נובע מהשכר הכספי שבצידן, אלא מהכרת התודה של המטופלים ומתחושת המחויבות ומהסיפוק אותם שואבות המטפלות מעבודתן. אי-לכך, בנוסף להערכה הנמוכה ממנה סובלות העוסקות במקצועות הטיפול, ואולי כפועל יוצא מכך, שכרן של עובדות הטיפול, ותנאי עבודתן, הינם ירודים.

שכרן של העוסקות במקצועות הטיפול אינו משקף את ערכה הכלכלי של עבודתן

השירות שנותנות עובדות הטיפול לחברה הינו שירות ציבורי באופיו, והוא ניתן על ידי המדינה - אם כמעסיקה ישירה ואם על ידי התקשרויות של השלטון עם גורמים פרטיים. מעמדה של המדינה כמעסיק יחיד משמעו שהיא הגורם הכמעט בלעדי שקובע את שכרן ותנאי עבודתן של העוסקות במקצועות הטיפול. היחלשותה של העבודה המאורגנת והפרטת השירותים החברתיים תרמו עוד לפגיעה בכוח המיקוח של עובדות ועובדים אלו, אשר שימש בעבר ככלי מרכזי בקביעת שכרם.

על רקע דברים אלו, קיים קושי לבטא, באמצעות מנגנונים כלכליים קונבנציונליים, את הערך שמייצרות עבודות הטיפול עבור החברה כולה.

בניגוד לנעשה בשוק הפרטי בו, לפחות מבחינה תיאורטית, משקף השכר גורמים כמו ביקוש והיצע, ותפוקה שולית עבור הפירמה (ובמילים אחרת, את הערך אותו מייחס "השוק" לעובדת); השכר במקצועות שהוזכרו להלן ובמקצועות נוספים אינו תוצר של מנגנוני קביעת שכר קלאסיים. ברור לכל שמקצועות אלו מספקים שירותים בעלי חשיבות עליונה לקיומה של חברה, לרווחתה, לביטחונה ולהתקדמותה, אך טרם נערך חישוב יסודי של הערך החברתי של עבודות הטיפול, והשוואתו לשכר לו זוכות העובדות בתחומים אלו.

האם ניתן להעריך כלכלית את ערכם של מקצועות הטיפול?

עבודה שנערכה לאחרונה בתחום זה (2009Lawlor et al, ), הציעה שיטה לחישוב הערך הכלכלי לחברה שמייצרת גננת בגן ילדים באנגליה. החישוב שערכו החוקרות מתבסס בעיקרו על התועלת הכלכלית למשק מהעובדה שהגננות משחררות לעבודה את הורי הילדים לעבודה.

לפי חישוב זה, שכרה של העובדת עומד על כשביעית מהערך הכלכלי המיוצר באמצעות עבודתה. כלומר, עבור כל ליש"ט המשולמת לגננת, "ייצרה" הגננת לחברה ערך של שבע ליש"ט. זאת כאמור, בהסתמך רק על המשמעות של שחרור הורי הילדים לשוק העבודה, וללא התייחסות לתרומה של עבודת הגננת להתפתחותם ולרווחתם הנפשית והגופנית של הילדים עצמם, להקניית היכולות ללמידה, לתקשורת בין-אישית, להתנהגות מועילה לחברה וכדומה, אשר יש לשער שהיו מעלים את הערך של עבודת הגננת פי כמה וכמה.

מקצועות הטיפול הנמנים בנייר זה ומקצועות קרובים אחרים, מייצרים מרכיבי ערך רבים נוספים בעלי חשיבות קריטית לחברה, אשר אינם משוקללים בשום צורה בקביעת שכרן של העובדות. חלק ממרכיבי הערך אותם יש לשקול בעניין זה, מעבר לערך המיידי הנוצר עבור המטופלים עצמם, הם למשל: ערך הכלכלי של עבודת בני המשפחה שמתפנים מטיפול ב"לקוחות" (חולים, ילדים, קשישים); הערך לחברה הנוצר מחינוך ילדים ובני נוער ומהקניית כישורים להתנהלות בריאה וחיובית בחברה; הערך הנוצר מהחזרת מבוגרים לשוק העבודה ולחיים פעילים – אסירים משוחררים שמשוקמים, פגועי נפש, נכים ובעלי מוגבלויות; השיפור באיכות החיים בטווח הקצר והארוך של המטופלים השונים ובני משפחותיהם; ומרכיבים רבים אחרים שהם תוצר של עבודת טיפול איכותית, מתמשכת ומסורה.

השפעות אלו ואחרות של עבודת נשים במקצועות הטיפול, ראוי שיישקלו סביב השיח הציבורי בדבר ערכם וחשיבותם של מקצועות אלו, במשא ומתן על שכרן, ובהתייחסות לתנאי העסקתן של העובדות.

פורום מקצועות הטיפול

למטרה זו קם פורום מקצועות הטיפול, אשר מאגד יחדיו התארגנויות של עובדות במקצועות הטיפול עם ארגונים הפועלים למען זכויות נשים וזכויות עובדים, ומתקיים במסגרת הפרויקט לשוויון מגדרי בתעסוקה מטעם ארגון שתיל - שירותי תמיכה וייעוץ לקידום שינוי חברתי, ובתמיכת האיחוד האירופי.

פרסום זה מבקש להציג את עבודת המחקר של מרכז אדוה ופורום נשים לתקציב הוגן בנושא מקצועות הטיפול, אשר מציגה את הרקע העיוני המשותף והתפיסה הרחבה אשר הביאו להקמת הפורום, לצד ניירות העמדה של כל התארגנות המפרטים את ייחודו ודרישותיו הפרטניות של כל מאבק ומאבק לשיפור מעמדן ותנאי עבודתן של העובדות במקצועות השונים.  

תקוותינו כי פרסום זה יסייע לקידום מאבקים אלו, לצד העלאת מודעות ציבורית לערכם ולחשיבותם של כלל מקצועות הטיפול בישראל.